במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Rheumatology International, החוקרים שאפו להעריך לאורך זמן את הסיכון לגאוט בחולים שאובחנו עם פעילות יתר של בלוטת התריס, תוך שימוש בנתונים ממאגר תביעות הבריאות הלאומי הקוריאני.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 76,494 חולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס ו-76,542 ביקורות עם התאמה לגיל ומין. באמצעות מודל רגרסיה פרופורציונלי של סיכון על שם קוקס (Cox proportional hazard regression model) כדי להתאים לגורמים משפיעים אפשריים. החוקרים העריכו את השכיחות של גאוט בחולים עם פעילות יתר בלוטת התריס לאורך תקופת מעקב ממוצעת של 9 שנים.
מתוצאות המחקר עולה כי 4.8% (3,655) מהחולים עם פעילות יתר בלוטת התריס פיתחו גאוט, בהשוואה ל-4.2% (3,251) מהביקורות. הניתוח הראה שפעילות יתר של בלוטת התריס קשור באופן מובהק לסיכון מוגבר לפתח גאוט (יחס סיכון מותאם 1.12, רווח בר סמך 95%, (1.07-1.18ללא קשר לפרופילים המטבוליים הבסיסיים. הזמן החציוני מאבחנה של פעילות יתר של בלוטת התריס ועד להופעת גאוט היה 6 שנים. הסיכון המוגבר היה משמעותי במיוחד אצל אנשים מתחת לגיל 50 (יחס סיכון 1.2, רווח בר סמך 95%, 1.12-1.29) וגברים (יחס סיכון 1.21, רווח בר סמך 95%, 1.12-1.30), אך לא אצל אנשים מבוגרים (מעל גיל 50) או נשים.
החוקרים סיכמו כי פעילות יתר של בלוטת התריס מעלה באופן מובהק את הסיכון למחלת גאוט, במיוחד בקרב אנשים צעירים יותר (מתחת לגיל 50) וגברים. הם מדגישים את הצורך במעקב מתמשך אחר גאוט בחולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
