מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין נוירוטיות והחצנה בנשים באמצע החיים לבין הסיכון לפתח אלצהיימר ומצוקה מתמשכת בהמשך החיים.

לצורך כך עקבו החוקרים אחר מדגם של 800 נשים, בנות 38-54 שנים, במשך 38 שנים. הנשים נבדקו בשנים 1968, 1974, 1980, 1992, 2000 ו-2005. החוקרים העריכו נוירוטיות והחצנה בראשית המעקב באמצעות שאלון אייזנק לאישיות. בכל שלב של המחקר נעשתה הערכה של רמת המצוקה באמצעות שאלות סטנדרטיות. שיטיון אובחן בהסתמך על הקריטריונים של DSM-III-R, בהסמך על מידע מבדיקות נוירופסיכיאטריות, ראיונות, נתוני רישום ותיעוד מבתי החולים.

במשך 38 שנות המעקב, 153 נשים פיתחו שיטיון. מחלת אלצהיימר אובחנה אצל 104 נשים מתוך אלו. רמה גבוהה של נוירוטיות באמצע החיים היתה קשורה בסיכון מוגבר לפתח אלצהיימר ומצוקה מתמשכת. הקשר בין נוירוטיות לאלצהיימר נחלש לאחר שנעשתה התאמה למצוקה מתמשכת. החצנה היתה קשורה ברמה נמוכה יותר של מצוקה מתמשכת, אבל לא היתה לה השפעה על הסיכון לאלצהיימר.

כאשר נעשה איחוד של שני מימדי האישיות: רמה גבוהה של נוירוטיות/ ורמה נמוכה של החצנה הראתה את הסיכון הגבוה ביותר לאלצהיימר.

מחקר זה מראה, שנוירוטיות באמצע החיים קשורה בסיכון מוגבר לאלצהיימר וכי מצוקה מתווכת את הקשר הזה. ההשלכות הקליניות של מחקר זה, לדברי החוקרים, חשובות, היות שהמחקר מזהה קבוצה של נשים שמצויות בסיכון מוגבר לאלצהיימר.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Johansson L, Guo X, Duberstein PR, et al. Midlife personality and risk of Alzheimer disease and distress. Neurology. 2014;83(17):1538-1544.