ההתאחדות הרפואית האמריקאית (AMA), האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) והפדרציה של מועצות המנהלים הרפואיים המדינתיות בארה"ב (FSMB) חברו יחדיו באחרונה, במטרה לבנות תוכנית מקיפה ומחייבת שתסדיר סוגיה שעולה בתכיפות הולכת וגוברת במדינה: מה לעשות כשרופא או רופאה מבקשים לשוב לעסוק במקצוע לאחר הפסקה של שנים?

התוכנית תתמקד בתחום רפואת המשפחה, על רקע מחסור חריף שקיים ברופאי רפואה ראשונית באזורי פריפריה בארה"ב ומצוקת כוח אדם כללית בתחום זה ברחבי המדינה. לפי הדיווחים, התוכנית תובא בקרוב לאישור הקונגרס האמריקאי.

במצב הנוכחי, קיימים חסמים משמעותיים לרופאים שיצאו ממעגל העבודה למשך יותר משנתיים ומבקשים לחזור ולעסוק במקצועם. רק בחלק מבתי הספר לרפואה בארה"ב נבנו תוכניות לימוד ייעודיות, שנועדו להשלים פערי-ידע שנוצרו עקב ההיעדרות מהעבודה הקלינית. בדרך כלל, ההצטרפות לתוכנית הלימוד והתהליך המתלווה לחידוש הרישיון לעסוק ברפואה עולים כסף רב.

האתר MedPage Today דן בסוגיה זו באחרונה. במסגרת הדיון דווח, למשל, על ד"ר כריסטין סטון, שלא עסקה במשך 14 שנה בתחום התמחותה ברפואה פנימית. היא העתיקה את מגוריה לאזור עירוני במדינת קולוראדו, המשווע לשיפור בשירותים רפואיים, ורצתה לחזור לעבודתה כרופאה. היא פנתה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת המדינה בקולוראדו וגילתה שלא יכולים שם לסייע לה. "אין קטגוריה לרופאים כמוני וכדי שאוכל ללמוד, עליהם לשנות חוקים ותקנות", סיפרה.

במהרה גילתה, כי בכל אחת ממדינות ארה"ב קיימת מדיניות שונה לגבי חזרה לעבודה בתחום הרפואה. בקולוראדו אפשר לרכוש רישיון חד-פעמי לעיסוק מחדש ברפואה ותוקפו לשלוש שנים. ד"ר סטון הופנתה למרכז לחינוך פרטני לרופאים (CPEP) – תוכנית לימוד ייחודית שמסייעת לקבלת רישיון מהסוג הזה. לאחר עמידה בבחינה המתאימה וקבלת הרישיון עליה למצוא בכוחות עצמה חונך (מנטור) בקהילה כדי שילווה אותה לפרק זמן משמעותי בעבודה הרפואית. "לא מצאתי כזה בסביבתי. כל הגורמים הרלבנטיים לא ידעו מה לעשות עם זה", כתבה סטון בבלוג שלה.

עד לשלב הזה, הוציאה ד"ר סטון כ-14 אלף דולר על קבלת הרישיון (Re-Entry License). סכום זה כולל 7,750 דולר בעבור הבחינה מטעם רשויות המדינה, 1,675 דולר בעד בחינת-רישיון נוספת וגם תשלום חודשי למנטור: 925-625 דולר, בהתאם להתמחות הספציפית.

כעת, אם החוק המתגבש לחזרה לעבודה של רופאים יעבור בקונגרס ובסנאט, ייהנו גם בתי הספר לרפואה ממענק ממשלתי שנועד לאפשר להם לבנות תוכנית הכשרה ייעודית לכך. כעת הם מציעים רק הכשרת רופאים מן היסוד. פרמיית הביטוח כנגד רשלנות רפואית של בעלי רישיון-מחודש - עד 5,000 דולר בשנה – תכוסה גם היא, דרך הצעת חוק אחרת בשם Federal Tort Claim act, שעד כה לא עברה בבתי הנבחרים של ארה"ב.

מקרה אחר שצוין בדיווח הוא של ד"ר טרה בישופ, שעזבה את העיסוק ברפואה "משום שהתפוגגו אשליותיי בעת הפלושיפ ברפואה פליאטיבית, יחד עם כניסה להריון". לאחר שנה מחוץ לעבודה הרפואית "חזר החשק". היא קיבלה את הרישיון-המחודש ומחלקת את זמנה בין עבודה קלינית למחקר בתחום שירותי הבריאות – תוכנית לרופאים שבנתה אוניברסיטת קורנל שבמדינת ניו-יורק. עם זאת, סיפרה ד"ר בישופ על חוויות שליליות במיוחד ממי שאמורים היו לשמש להם כחונכים: "היו שאמרו לי, 'ראי, עזבת את הרפואה ואינני יודע עד כמה את רצינית במה שאתה עושה עתה'. והיו שאמרו במפורש שאינם מוכנים לשמש כמנטור".

התוכנית החדשה מגובשת בשיתוף אוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה, אוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו והמרכז הרפואי "סידרדס-סייניי", המפעילות תוכניות שיבה לעבודה לרופאים. התוכנית בדרקסל קיימת מאז 1968 ובין השנים 2010-2006 עברו אותה בהצלחה 36 רופאים. התוכנית שמנהל ה-CPEP קיימת כבר 13 שנה, ובשנה האחרונה סיימו אותה כ-30 רופאים. התוכניות לחזרה לעבודה של רופאים המוצעות ב"סידרס-סייני" מציעות את שלב החניכה בתוך המוסדות האקדמיים, כאשר בסן-דייגו התוכנית מיועדת רק לרופאי משפחה. תוכנית זו יצאה לדרך רק באמצע 2013 ורק 5 מ-10 רופאים השלימו אותה עד כה. עלות ההשתתפות בתוכנית – 8,500 דולר. ביותר מ-20 ממדינות ארה"ב אין תוכנית חזרה לעבודה ברפואה מהסוג הזה.

סקר שערכה AMA ב-2008 בקרב כ-5,000 רופאים מתחת לגיל 65 העלה, כי 38% מהם עזבו את מעגל העבודה ברפואה מסיבות בריאותיות (הסיבה המרכזית לפרישה), וכי יותר גברים עזבו מנשים.

ומה המצב בישראל?

ומה המצב בישראל? בתשובה לפניית "דוקטורס אונלי" מסר משרד הבריאות, כי בניגוד לארה"ב, בישראל אין דרישה לחידוש הרישיון לעסוק ברפואה מדי תקופה מסוימת לאחר קבלת הרישיון הקבוע. "מי שאין בידיו רישיון קבוע לעסוק ברפואה ומבקש רישיון כזה - ונמצא כי לא עסק ברפואה 10 שנים ומעלה - מתבקש להמציא הסבר (בשימוע) ומסמכים לגבי עיסוקו ומקום עבודתו במהלך השנים הללו. במידה שקיים ספק בדבר רלוונטיות לימודיו, ידיעותיו וכושרו לעסוק ברפואה - ייתכן שיידרש לעמוד בבחינות, כתנאי לקבלת הרישיון", מסר משרד הבריאות.

בשנה שעברה פסק בית המשפט העליון (בהרכב השופטים עוזי פוגלמן, אסתר חיות ויצחק עמית) במהלך ערעור מנהלי, כי זכותו של משרד הבריאות לבחון מי שלא עסק ברפואה במשך שנים רבות ומנסה לשוב ולעבוד בתחום. בפסק הדין (עע"מ 2814/12) מעניינת במיוחד התייחסות השופטים לסוגיית החזרה לעבודה הרפואית לאחר היעדרות ממושכת.

פסק הדין עסק בערעור שהגישה ד"ר מריה כריסטינה רודריגז (45), שסיימה לימוד רפואה בקובה וחמש שנות התמחות ברפואת משפחה בשתי מרפאות שם, מבלי להשלים את ההתמחות. לאחר שנישאה לאזרח ישראלי עלתה לארץ, וביקשה להיבחן בבחינת רישוי ברפואה. השכלתה הוכרה (לימודיה, הדיפלומה שקיבלה, תעודת הסטאז' מחו"ל). היא ניגשה ב-1998 וב-1999 לבחינות של אגף הרישוי למקצועות רפואיים במשרד הבריאות שנקבעו בהתייעצות עם המועצה המדעית של הר"י – אך לא עברה אותן. מאז לא עסקה ברפואה אבל ב-2010 פנתה בבקשה לשוב ולהיבחן בבחינות הרישוי. היא זומנה לשימוע ובעקבותיו החליט הגורם המוסמך לכך, על-פי החוק, לדחות את הבקשה.

בנימוק שניתן לדחייה – ושאותו קיבל הרכב בית המשפט - נאמר: "מקצוע הרפואה מתחדש ומתעדכן כל העת ולא ניתן לאפשר למי שלא עסק ברפואה שנים רבות לעסוק ברפואה בישראל... ד"ר רודריגז לא עסקה למעשה ברפואה כ-14 שנה וכיוון שכך הגיעו חברי הוועדה המייעצת למסקנה שלא יהיה זה נכון לאפשר לה לגשת לבחינה הממשלתית לרישוי רופאים".

במקום אחר בפסק-הדין כתבו השופטים, כי סעיף 4 (א)(3) בפקודת הרופאים בישראל "מחייב את מבקש הרישיון לעבור בדיקות הסכמה. סעיף אחר מסמיך את מנהל (האגף במשרד הבריאות – ד.א.) בהתייעצות עם המועצה המדעית, לקבוע בחינות שמטרתן לוודא כי הרופא כשיר לעסוק ברפואה בישראל... תכליתן לוודא כי רק המתאימים יעסוק במקצוע, הן מספקות מענה לצורך להבטיח כי מבקש הרישיון יהיה בקיא ומעודכן בשינויים שחלו במדע הרפואה במשך השנים... אין בכוונתן לחייב ממבקש רישיון, שהשכלתו כבר הוכרה, ללמוד שוב רפואה או לעבור סטאז' נוסף בשל חלוף הזמן ממועד ההכרה".

ועוד כתבו השופטים: "בעל השכלה רפואית שלא עסוק ברפואה למשך פרק זמן של מספר שנים יכול לנסות להשלים את פער המידע שצבר בדרכים שונות: מעבר קורס, ביצוע פרקטיקום, הכשרה מעשית וכיו"ב. אם עשה כן ועמד בבחינות המעידות על כך, להנחת דעתה של הרשות המקצועית המוסמכת, נראה שאין מניעה להתיר לו לשוב ולעסוק ברפואה".

בית המשפט העליון התייחס גם לגישת משרד הבריאות ולפיה מי שלמד רפואה בחו"ל ולא קיבל רישיון לעסוק במקצוע בישראל ולא עסק בו למעלה מעשר שנים לא יוכל לשוב ולהיות רופא בישראל. בית המשפט הציע לאמץ את הגישה הבאה: "להעניק לאותו אדם אפשרות לנסות ולגשר על הפער וככל שיעמוד במבחנים שקבע מנהל האגף לצורך בדיקת כשירותו – הוא יוכל לשוב ולעסוק ברפואה. גם במצב דברים זה לא תיפגע התכלית שאותה נועדה הפקודה (פקודת הרופאים) להשיג".

עם זאת, העניקו השופטים שיקול דעת מקצועי לגורמים הרלבנטיים. במקרה שנידון בבית המשפט הורו השופטים למעשה לחייב את ד"ר רודריגז, שלימודי הרפואה שלה הוכרו, לעבור בהצלחה בחינות רישוי מיוחדות, בנוסף לזו הנהוגה כיום, ואם תעמוד בהן תזכה ברישיון שביקשה.