מחקר שנעשה באוניברסיטת אקרון שבמדינת אוהיו בארה"ב מצא, כי אחיות בתי חולים המונעות לעסוק בעבודתן בראש ובראשונה מתוך שאיפה לעזור לחולים ונזקקים, דווקא נוטות הרבה יותר מאחרות לסבול משחיקה מקצועית. זאת, במיוחד לעומת אחיות שמרגישות סיפוק מהעבודה עצמה, ולא מהרקע לה. המחקר הוצג החודש בכנס השנתי של החברה האמריקאית לסוציולוגיה, שנערך בסן-פרנסיסקו.

מקצוע האחות עדיין נשלט ברובו על ידי נשים, ומחברי המחקר הדגישו כי ישנה עדיין תפיסה חברתית לפיה להיות אשה קשור ברצון לטפל, להשגיח, לדאוג לבריאות ולתזונה, ולהפגין אלטרואיזם. מכאן, כתבו, נובעת השאיפה לעזור לאחרים, שנחשבת למוטיבציה הנכונה לעסוק במקצוע האחות.

אולם מתברר, שדווקא אותן נשים החדורות במוטיבציה לעזור לאחרים, מגלות בתוך זמן לא רב כי העבודה שוחקת. זאת, לעומת נשים שלמדו את מקצוע הסיעוד והוכשרו לשמש כאחיות ומוצאות סיבות נוספות להישאר במקצוע. החוקרים דיווחו כי הן הפגינו פחות שחיקה מקצועית ובריאות נפשית אישית טובה יותר.

את המחקר הובילו פרופסור ג'אנט דיל ופרופסור רבקה אריקסון, ביחד עם הפסיכולוג פרופסור ג'יימס דיפנדורף. ממצאי המחקר מבוססים על סקר וראיונות עם למעלה מ-700 אחיות המועסקות בבתי חולים בצפון מדינת אוהיו. "אנחנו מצפים שאנשים הפונים לעסוק במקצועות הבריאות ובכלל זה סיעוד ואחות ובמיוחד נשים, יעשו זאת מתוך אהבה לבני אדם, רצון לעזור, לטפל, להשגיח על הבריאות של האחרים – וכל אלו מוגדרים כגורם מניע ראשון במעלה לבחירת המקצוע", הסבירה פרופסור דיל בעת הצגת המחקר.

"אם הנחה תרבותית זו עשויה להשתנות, יותר גברים עשויים להצטרף לתחום מקצועי זה של סיעוד מאחר שהם ימצאו בו את עצמם, את ייעודם המקצועי, יראו בכך הזדמנות לקריירה מתגמלת שמספקת שביעות רצון – בנוסף לעצם הרצון לעזור לאחרים", סיכמו החוקרים את ממצאיהם.

המחקר לא ערך מדידה לגבי המניעים השונים של הבחירה במקצוע. הם מצאו, כי נשים שפנו לעסוק במקצוע, שגם מצאו עניין במה שהחוקרים כינו "אורח החיים" שהעיסוק מעניק, ובעיקר את עצם היכולת לקיים אינטראקציה בעלת אופי אישי עם אנשים אחרים, הן גם אלו שמוצאות יותר את סיפוקן במקצוע בו בחרו. הן גם פחות נוטות לעזוב את המשרה לאחר תקופת עבודה קצרה.